החלטה בתיק בר"ע 12092-01-12

1.     לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודהבתל אביב  (השופטת אורנית אגסי; ב"ל 24216-02-11), בו נדחה ערעור המבקש על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 30.11.10 (להלן- הוועדה).

2.     המבקש נפגע בתאונת עבודה ביום 18.1.87. הוועדה התכנסה בעניינו של המבקש בשני מועדים. בישיבתה מיום 14.9.10 הקשיבה הוועדה לתלונות המבקש ובא כוחו. הוועדה ערכה למבקש בדיקה קלינית, לרבות בדיקת אף אוזן גרון. הוועדה ביקשה לצורך סיכום מסקנותיה לקבל חוות דעת פה ולסת ולעיין בכרטיס רפואי כללי של תחום אף אוזן גרון. בישיבתה מיום 30.11.10 דנה הוועדה בנכותו של המבקש. הוועדה קבעה כי מבחינה נוירולוגית שיעור נכות המבקש הינה 0%. אשר לתחום אף אוזן גרון, הוועדה עיינה בתיק הרפואי של המבקש. הוועדה ציינה כי קיימים שני ביקורים אצל רופא אף אוזן גרון, במועדים 23.1.08 ו - 16.9.10, ונתנה דעתה לתיעוד הרפואי שנערך בסמוך לתאונת העבודה משנת 1987. הוועדה קבעה כי לא נמצא תיעוד לביקורים תכופים אצל רופא אף אוזן גרון או רופא כללי במהלך העשור האחרון וכי הממצא המתואר בבדיקת ה - C.T שכיח לאחר הניתוח שערך המבקש. לפיכך הוועדה סברה כי המבקש קיבל נכות מתאימה בגין השבר באף והפרעת הנשימה האפית. הוועדה לא הסכימה עם ממצאי חוות הדעת של ד"ר יניב, מיום 21.2.10 מאחר ובבדיקתה את המבקש לא נמצאה עדות לזיהום פעיל בחלל האף או בסינוסים. הוועדה ציינה כי התיק הרפואי של המבקש לא עמד בפני עורך חוות הדעת, אלא רק מסמכים משנים 1987 ו - 1989.

3.     בית הדין האזורי קבע כי דין ערעור המבקש להידחות. בית הדין פסק כי הוועדה דנה באופן ממצה ויסודי בשתי ישיבותיה. המבקש נבדק והוועדה אף פנתה לקבל חוות דעת פה ולסת ותיק רפואי. הוועדה התייחסה באופן מפורט ומפורש לכל המסמכים הרפואיים ולחוות הדעת ופירטה ונימקה מסקנותיה. נקבע כי המבקש יוצא כנגד שיקול דעתה הרפואי של הוועדה ומסקנותיה, בהם בית הדין לא יתערב.

4.     בבקשתו לרשות ערעור טען המבקש כי הוועדה טעתה במועד הניתוח. בפרוטוקול הוועדה נרשם כי הניתוח בעניינו של המבקש נערך ביום 12.6.09, בעוד הניתוח נערך בשנת 1999. עוד טען המבקש כנגד קביעת הוועדה לפיה משהממצא בבדיקת ה - C.T הינו שכיח אין לקבוע בגינו נכות. לטענת המבקש, בית הדין קמא טעה בקובעו כי טענותיו הינן רפואיות. המבקש הלין כנגד קביעת הוועדה לפיה בהיעדר ביקורים תכופים אין לקבוע למבקש נכות. המבקש טען כי הוועדה התעלמה מתיעוד רפואי בשנים 1996, 1997 ו - 2005. המבקש הפנה לבדיקתו על ידי רופא אף אוזן גרון בשנת 1989 בה נקבעה לו נכות בשיעור 10%. אחוזי נכות אלו, כך טען המבקש, מצביעים על כך שהנכות הינה תוצאה ישירה של תאונת העבודה. עוד טען המבקש כי הוועדה טעתה עת התייחסה בהחלטתה רק לסעיף ליקוי 69(2) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) התשט"ז - 1957 (להלן - התקנות) ולא לסעיף ליקוי 69(1) בו דן המומחה באופן מותאם. לחילופין, טען המבקש כי, היה על הוועדה, נוכח הממצאים שאובחנו לפניה, להפנות המבקש ליועץ בתחום הרפואה הפלסטית.

5.     לאחר שעיינתי בפסק הדין האזורי מושא הבקשה ונתתי דעתי לטענות המבקש ולכלל החומר שלפני הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות משלא נפלה טעות משפטית בפסיקת בית הדין האזורי. על האמור אוסיף הדברים הבאים. אשר לטענת המבקש באשר למועד הניתוח, מקריאת מכלול הדברים עולה כי מדובר בטעות קולומוס וכי הוועדה הייתה מודעת לכך שאשפוזו של המבקש נעשה בשנים הסמוכות לתאונה. דבר מועד הניתוח היה ידוע לוועדה. בא כוח המבקש מסר לה התאריך בטענותיו לפניה, וכנרשם בפרוטוקול הוועדה מיום 14.9.10. אשר למועד נוסף של ביקור אצל רופא אחר שנת 2000, טענה זו אף היא מתחום הרפואה ולא מצאתי כי בהוספת מועד ביקור נוסף לשני ביקורי הרופא שנערכו בעשור האחרון יש כדי להביא לשינוי מסקנותיה הרפואיות של הוועדה. משאלו הם פני הדברים - יש לדחות הבקשה. 

6.     סוף דבר - הבקשה נדחית. אין צו להוצאות.

ניתנה היום,  ב' שבט תשע"ב, 26 ינואר 2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: